<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' גיטין פ"ט</h1>
<h2>דף יא:</h2>
כל המחזיר גרושתו משקדשה אחר, אפילו לא בעלה האחר, לוקה וכופין אותו להוציא, שנאמר [דברים כ"ד], לא יוכל בעלה הראשון לקחתה. קדשה חרש מותר להחזירה הואיל והראשון פקח. אבל אם זנתה עם אחר משנתגרשה מותרת להחזירה, שנאמר [שם], והיתה לאיש אחר, דווקא הויא אוסר ולא זנות. ובכלל לאו זה, כל אשה שזנתה תחת בעלה שנאסרה על בעלה אם מקיימה, שנאמר [שם], אחרי אשר הטמאה, והרי נטמאה. אשת ישראל שנאסרה על בעלה על ידי קנוי וסתירה אם בעלה מכין אותו מרדות, אך יגרשה, החזירה משגירשה יוציא בגט. חרש שגירש ברמיזה ונתקדשה לחרש אחר, וכל שכן לפקח, אסורה לחזור לבעלה החרש.
<h2>דף לה.</h2>
שפחה שנשתחררה וגיורת שנתגיירה תמתין שלשה חדשים. אפילו גר ואשתו. להבחין בין [זרע] שבקדושה לזרע שלא בקדושה. יפת תאר אע"פ שנתנה לה תורה שלשים יום לתקנת עצמה, צריכה להמתין תשעים. ממאנת הואיל ואינה כגרושה, ומזנה הואיל ומשמרת עצמה שלא תתעבר, ואנוסה ומפותה, אין צריכות להמתין. מי שנישאת בטעות ונודע שאסורה לבעלה והוציאוה בית דין והיתה קטנה שאין ראויה לילד, הואיל ואין דבר מצוי הוא, לא גזרו עלה להמתין.
<h2>דף לו:</h2>
לא ישא ולא יארס אדם מניקת ומעוברת חבירו, אע"פ שידוע ממי מעוברת, שלא יזיק הוולד בשעת תשמיש, שאין מקפיד על בן חבירו. ומניקה, שלא תתעבר ויתעכר החלב ולא יקפיד לרפואת החלב. זמן מניקה כ"ד חדש, חוץ מיום שנתארסה וחוץ מיום שנולד בו. ואפילו נתנה בנה למניקה או גמלתו תוך כ"ד חדש לא תנשא. מת בנה מותרת להנשא ואין חוששין שמא תהרגנו. עבר ונשא מעוברת ומניקה תוך הזמן יוציא בגט ואפילו היה כהן. ואם היה ישראל יחזירנה אחר כ"ד חדש של מניקה. נשא וברח ולאחר הזמן בא וישב עם אשתו אין בכך כלום. אירס מעוברת או מניקה אין כופין אותו להוציא ולא יכנוס עד לאחר זמן ה[י]ניקה או עד שימות הוולד. וכן הורה הר"ר יעקב מאורליינץ, כיון דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה. ולא הודו לו, דמאי חומרא דכלה בלא ברכה יותר ממניקה, שניהן דרבנן. ובשאלתות דרב אחאי פרשת וירא [שאילתא י"ג], והיכא דעבר ואינסיב או קדיש, מפקינן לה בגיטא מיניה. ומצאתי בספר החנוכי, על שמעון שנפטר והניח אשתו מניקה לבן אחד וקדשה אחר, יכופוהו לגרש בגט, שכך אמרו חכמים, יוציא. וכשיגיע זמנו יכנוס, ואין להתרשל בדבר כל עיקר. ומצאתי בשם תשובת הגאונים, שאין קרוי מניקת חבירו אם נתנה בנה למניקה שלשה חדשים קודם מיתת בעלה והיא לא הניקה אותה כלל כל השלשה חדשים. הר"ר שמשון מפלאירא היה אומר דגרושה מניקה, מותרת לינשא בתוך תשעים, שכיון שנתגרשה אינו (נזפה) [כופה]. ור"ת חולק. וגם בשאלתות [שם] פוסק, דלא שנא גרושה ולא שנא אלמנה.
<h2>דף לז.</h2>
עבר ואירס תוך תשעים יום מנדין אותו, ברח אין מנדין אותו. כנס מפרישין אותו עד אחר תשעים יום ויעמוד עם אשתו.
<h2>דף מא.</h2>
כל אשה אפילו אינה ראויה לילד, פר"ח, כגון ניסת לאחר ארבעים שנה דשוב אינה יולדת, ואפילו קטנה וזקינה או עקרה ואיילונית ואפילו בעלה (למדינת) [במדינת] הים או חולה או חבוש ואפילו בתולה שנתגרשה או נתאלמנה אפילו מן האירוסין, לא יתארסו ולא ינשאו עד שתמתין תשעים יום. לאלמנה מיום שמת בעלה ולגרושה מיום כתיבת הגט. ואפילו היה על תנאי או לא הגיע לידה עד לאחר כמה שנים, חוץ מיום שיתארסו בו, כדי להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של אחרון. וכל אלו שאין לחוש להבחנה, גזירת חכמים היא.
מעשה בבתולה שנתארסה ונתגרשה והשיאוה קרוביה תוך ג' חדשים והפרישוה בגט וסברו המפרישים שטעו יען כי הוא שוגג בדרבנן והשיב ר"י שהטיבו שהפרישו בגט כי גזירת חכמים היא ארוסה אטו נשואה. ושוב מעשה בגט שיצא עליו קול פסול, והצריך ר"ת גט אחר מפני הלעז, ולא הצריך להמתין שלשה חדשים אחר גט שני, כיון שאינו בא רק להפסיק הקול. והביא ראיה מדאמר אמימר [גיטין פ"ט ע"ב], יצא עליה קול מזה ומזה מותרת לשניהם, כלומר, אף מגרש שני ונושא ראשון שאין לחוש משום מחזיר גרושתו מן הארוסין לאוסרה לראשון, הואיל ואין כאן אלא קול לגרושת עצמו. מעשה אירע, ורבני צרפת הצריכו שלשה חדשים להחזירה.
<h2>דף מב.</h2>
שפחה שנשתחררה וגיורת שנתגיירה תמתין שלשה חדשים. אפילו גר ואשתו. להבחין בין [זרע] שבקדושה לזרע שלא בקדושה. יפת תאר אע"פ שנתנה לה תורה שלשים יום לתקנת עצמה, צריכה להמתין תשעים. ממאנת הואיל ואינה כגרושה, ומזנה הואיל ומשמרת עצמה שלא תתעבר, ואנוסה ומפותה, אין צריכות להמתין. מי שנישאת בטעות ונודע שאסורה לבעלה והוציאוה בית דין והיתה קטנה שאין ראויה לילד, הואיל ואין דבר מצוי הוא, לא גזרו עלה להמתין.
לא ישא ולא יארס אדם מניקת ומעוברת חבירו, אע"פ שידוע ממי מעוברת, שלא יזיק הוולד בשעת תשמיש, שאין מקפיד על בן חבירו. ומניקה, שלא תתעבר ויתעכר החלב ולא יקפיד לרפואת החלב. זמן מניקה כ"ד חדש, חוץ מיום שנתארסה וחוץ מיום שנולד בו. ואפילו נתנה בנה למניקה או גמלתו תוך כ"ד חדש לא תנשא. מת בנה מותרת להנשא ואין חוששין שמא תהרגנו. עבר ונשא מעוברת ומניקה תוך הזמן יוציא בגט ואפילו היה כהן. ואם היה ישראל יחזירנה אחר כ"ד חדש של מניקה. נשא וברח ולאחר הזמן בא וישב עם אשתו אין בכך כלום. אירס מעוברת או מניקה אין כופין אותו להוציא ולא יכנוס עד לאחר זמן ה[י]ניקה או עד שימות הוולד. וכן הורה הר"ר יעקב מאורליינץ, כיון דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה. ולא הודו לו, דמאי חומרא דכלה בלא ברכה יותר ממניקה, שניהן דרבנן. ובשאלתות דרב אחאי פרשת וירא [שאילתא י"ג], והיכא דעבר ואינסיב או קדיש, מפקינן לה בגיטא מיניה. ומצאתי בספר החנוכי, על שמעון שנפטר והניח אשתו מניקה לבן אחד וקדשה אחר, יכופוהו לגרש בגט, שכך אמרו חכמים, יוציא. וכשיגיע זמנו יכנוס, ואין להתרשל בדבר כל עיקר. ומצאתי בשם תשובת הגאונים, שאין קרוי מניקת חבירו אם נתנה בנה למניקה שלשה חדשים קודם מיתת בעלה והיא לא הניקה אותה כלל כל השלשה חדשים. הר"ר שמשון מפלאירא היה אומר דגרושה מניקה, מותרת לינשא בתוך תשעים, שכיון שנתגרשה אינו (נזפה) [כופה]. ור"ת חולק. וגם בשאלתות [שם] פוסק, דלא שנא גרושה ולא שנא אלמנה.
